אז למה שכינה? היי, אני זוהרה, בת ארבעים, אמא ל-4 בנים, מטפלת זוגית-מינית,

מלמדת תורה מינית ואישה של שדיים, כמוך.

גדלתי במוסדות חרדיים, אשכנזיים ודיכוטומיים. הייתי צמאה לגוף, לפרא ולא-לוהים,

אבל הרגשתי יתמות תודעתית. את השכינה, הצד הנקבי בא-לוהות, פגשתי רק בגיל 27, אחרי הרבה שנים של לימוד. אני זוכרת את הרגע הזה-  מקבלת דף זוהר מודפס באותיות מרובעות.

אני מציצה במילים ומיד בוכה. באותו רגע הבנתי שהנה הבית שחיפשתי.

​

עד אז אכלתי כאפות כאישה מחפשת שהעומק שאני מבקשת בחיבורים של מיניות ורוחניות נמצא רק בעולם הטנטרי.

בזוהר ובמילים של ר' משה קורדברו שמכונה "אביר השכינה" מצאתי מילים חיות, כאלו שנכנסו לי ישר לגוף, למרכז המין, לחלומות. הן רגשו, הן זמזמו, הן בעטו, הן היו שלי. נשמה עברית מקומית.

​

אני מלמדת התפתחות מינית ותודעתית כבר 12 שנים.

הפלא עבורי הוא הזכות ללמד גוף, ארוטיקה ומיסטיקה מתוך כבוד לקדושת המילים ומתוך חרותיות להרגיש, לפרש ולכתוב את השם שלנו בתוכה. להפוך אותה למששפיעה ומנביעה. לימוד של מקבלת ונותנת.

התורה היא של כולן ושל כולם.

 מותר לנו. כדאי לנו.